כל מה שצריך לדעת על גידול קנרית

רקע היסטורי

שמה של הקנרית ניתן לה בזכות האיים הקנריים, אחד מן המקומות שבהם היא מקננת. בטבע, צבען של הקנריות צהוב-ירוק, והן חיות באזורים פתוחים. לאחר שהאיים הקנריים נכבשו על ידי ספרד, הן הגיעו לאירופה ובויתו. 

עם השנים, בתהליך של ברירה מלאכותית, האדם ביצע רבייה של קנריות עם חוחיות על מנת להשיג קולות שירה נעימים יותר ומנעד צבעים ססגוני יותר - כך שהקנרית של ימינו, הנפוצה כל כך כציפור מחמד בבתים, למעשה שונה למדי מאבות-אבותיה. 

אחד הסיפורים הידועים ביותר על קנריות הוא שבעבר כורי פחם נהגו לקחת כלוב עם קנרית למכרות במעבה האדמה, על מנת לזהות דליפות גז באוויר מבעוד מועד: הקנרית הייתה מזמרת להנאתה בכלוב בזמן עבודתם של הכורים, ואילו התרחשה דליפת גז – גופה הקטן של הקנרית היה כל כך רגיש עד שהיא הייתה היצור החי הראשון להפגין סימני מצוקה, מאבדת את הכרתה או חלילה מתה; וברגע שהשירה הופסקה ידעו הכורים למהר ולצאת מן המכרה.

צבעים וקולות

בעוד שניתן עדיין למצוא קנריות רבות בצבעי צהוב-ירוק, כמו אלה החיות בשטחים הפתוחים של האיים הקנריים, הרי שקנריות מבויתות יכולות להתהדר במגוון רחב של צבעי נוצות, ביניהם צהוב (הנפוץ ביותר), לבן, כתום ואדום. 

רבות נכתב ונאמר על קולות השירה הנהדרים של הקנרית, אך ליתר דיוק זהו הזכר שנושא את קולו בשירה. הוא מסוגל לבצע שירה מורכבת עם מנעד רחב של קולות וצלילים, בעוד הנקבה מסוגלת לציוצים מסוגים מסוימים בלבד. 

מה צריך לדעת על כלוב לקנרית

קנריות אוהבות להתעופף, ולכן מצד אחד יש להכניסן לכלוב סגור על מנת למנוע את בריחתן – ומצד שני על הכלוב להיות מרווח מספיק כך שלקנרית יהיה די מקום לפרוש את כנפיה לתעופות קצרות. עבור קנרית בודדת מומלץ כלוב באורך 60 ס"מ וברוחב כ-50 ס"מ לערך, ואם מגדלים זוג קנריות מוטב שהכלוב יהיה גדול אף יותר. סורגי הכלוב צריכים להיות קרובים יחסית זה לזה, כדי שהקנרית לא תברח בעדם או חלילה תיתקע ביניהם. 

בתוך הכלוב ניתן להניח כלים ייעודיים למים ולמזון ומוט אופקי שהקנרית תוכל לעמוד עליו. הקנריות אינן ציפורים מלכלכות מטבען, ובכל זאת מדי פעם מומלץ לנקות את הכלוב, לרבות את מוטות העמידה וכלי המזון והמים. את הכלוב עצמו יש למקם בחדר עם טמפרטורה ממוצעת, לא חם מדי ולא קר מדי – וכן יש להרחיק אותו ממזגנים המפיצים אוויר קר ומחלונות שדרכם מגיע אור שמש בצורה ישירה. כדאי גם לדעת שהקנריות רגישות מאוד לאיכות האוויר סביבן, כך שמומלץ לא לעשן בקרבתן ולא למקם את הכלוב שלהן באזור המטבח עתיר הניחוחות ואדי הבישול.

הקנריות לא אוהבות אור חשמל מלאכותי, שכן גופן זקוק למחזוריות הטבעית של יום ולילה. לכן, ככל שהתנאים בחדר בו נמצא הכלוב יהיו קרובים יותר למחזוריות הקבועה של השמש, עם כמה שפחות אור חשמל מלאכותי, כך הקנרית תרגיש טוב יותר; ואם אין ברירה אלא להציב את הכלוב בחדר שמואר גם בשעות החשכה (למשל בסלון או בחדר של אחד הילדים) – מוטב לכסות את הכלוב בשעות הערב והלילה כדי לאפשר לקנרית לנוח.

מזון ושתיה

הקנריות אוכלות זרעים בטבע, ולכן זה גם מה שמומלץ לתת להן לאכול בבית: תערובת זרעים איכותית, הכוללת בין היתר זרעי בוריאה, ליפתית, פשתן, שיבולת שועל מקולפת, דוחן שחור וכדומה, אמורה לספק לקנרית את כל צרכיה התזונתיים ולשמור עליה בריאה ושמחה לאורך זמן רב.

בנוסף ניתן לפנק מדי פעם את הקנרית במקל דבש, חטיף מיוחד המהווה מעין מזון משלים, גם הוא מכיל זרעים ומכיל חומרים תזונתיים שטובים לבריאותה. מזונות נוספים שניתן לתת לקנרית ללא חשש הם ירקות (ברוקולי, קייל, סלרי, תרד, אפונה) ופירות (תפוח, תפוז, בננה, מלון). 

יהיה התפריט אשר יהיה, חשוב להקפיד על האכלה של הקנרית באופן קבוע. חילוף החומרים שלה מהיר כל כך עד שיום אחד ללא מזון עלול לסכן את חייה. 

ומה לשתות? קנריות שותות מים בלבד, ויש לוודא שכלי המים שלהן תמיד מכיל מים טריים ורעננים. 

בעיות בריאות אופייניות לקנריות

בדומה לציפורים אחרות, קנריות יכולות להיות רגישות לפטריות, וירוסים או חיידקים. בין המחלות שעשויות להיות אופייניות לקנריות ניתן למנות קנדידה, כלמידיה, מיקופלזמה ואפילו שחפת (שלמרבה הצער לא ניתנת לטיפול). בנוסף, הקנרית יכולה לסבול מבעיות בריאות הנובעות מכלוב מלוכלך או תזונה לא מתאימה.

לכן בכל מקרה שבו הקנרית מפגינה תסמיני מחלה כלשהם, כגון עצירות, שלשול, איבוד נוצות או עייפות יתר, יש לקחת אותה בדחיפות לווטרינר על מנת לאבחן ולטפל בה מוקדם ככל האפשר.