וירוס קליצ'י

וירוס קליצי

וירוס קליצי, הידוע גם כ-FCV (ובאנגלית Calicivirus), הוא אחד מן הגורמים הנפוצים למחלות בדרכי הנשימה של חתולים. בדומה לווירוס ההרפס של החתולים, וירוס קליצי גורם לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, לרבות הריאות והאף, הפה ולעיתים אף לפצעים על הלשון, והשפעתו יכולה להגיע עד המעיים ומערכת השרירים והשלד. הוירוס עובר מוטציה בקלות רבה, כלומר קיימים סוגים רבים בטבע וחלקם גורמים מחלות קשות יותר מאחרים.

תסמיני זיהום

 התסמינים בדרך כלל מופיעים בפתאומיות ונעלמים לאחר מספר ימים עד מספר שבועות. בדרך כלל הסימן הראשון לקיומו של הווירוס הוא זיהום חמור במערכת הנשימה העליונה, עם תסמינים כמו התעטשויות, נזלת ודלקות עיניים. חתולים שנדבקו עשויים להפגין סימני עייפות, חוסר תיאבון (משום שהם לא יכולים לרחרח בגלל הגודש במערכת הנשימה), חום, קשיי נשימה ושיעול. חתלתולים צעירים מאוד יכולים לפתח דלקת ריאות. תסמינים נוספים ופחות נפוצים שעשויים להעיד על הידבקות בווירוס קליצי - התפתחות כיבים על הלשון, החיך, קצה האף, השפתיים או סביב הציפורניים,  דלקת פרקים והליכה כאובה.

לעיתים נדירות וירוס קליצי מופיע בגרסה אלימה במיוחד, המכונה vsFCV, אשר מתקיפה ומזהמת איברים חיוניים ואף את התאים בכלי הדם. גרסה זו עלולה לגרום למחלות חמורות כמו דלקת ריאות, צהבת כבד, דלקת בלבלב, התנפחויות וכיבים בעור, דימום באף ובמעיים. נדגיש שוב שמדובר בגרסה נדירה מאוד של הווירוס, ורוב החתולים שיידבקו בווירוס הקליצי יפגשו גרסאות פחות אלימות שלו כך שהתופעות בדרך תהיינה דומות לאלה של הצטננות קשה.

וירוס קליצי נחשב מידבק מאוד וקל מאוד למצוא אותו במקלטים לבעלי חיים, חתוליות ומקומות נוספים בהם חתולים רבים מתגוררים יחד בסביבה צפופה יחסית. המחלה עלולה להופיע בחתולים מכל הגילאים, אולם קבוצת הסיכון הגדולה ביותר היא חתולים מעל גיל שישה שבועות.

איך מועבר הוירוס מחתול לחתול?

וירוס קליצ'י נישא באוויר כאשר חתול מתעטש. הטיפות הקטנטנות מכילות חלקיקי וירוס נופלות אל הקרקע ומזהמים אותה. הווירוס יכול להתקיים גם על אבק וקשקשים. כמו כן הווירוס יכול להיות מועבר אל חפצים שחתול חולה השתמש בהם, כמו קערות מים ומזון, ארגז חול לעשיית צרכים או המיטה של החתול. לאחר מכן כל חתול שיבוא במגע עם אחד מן האובייקטים שהוזכרו לעיל עלול להידבק בווירוס.

דרך נוספת בה הווירוס יכול לעבור בין חתולים היא באמצעות מגע ישיר. אם חתול בריא נחשף לרוק של חתול חולה או לסוג כלשהו של הפרשה אחרת, אזי הוא עלול להידבק בווירוס.

אפשרויות טיפול

רוב החתולים שנדבקים בווירוס קליצ'י פוגשים את הגרסאות הפחות אלימות, סובלים מזיהומים קלים יחסית וכלל אינם זקוקים לטיפול וטרינרי. לעומת זאת חתלתולים שמפתחים דלקת ריאות או בעיות דימום יש לאשפז ולייצב את מצבם. זיהומים משניים, ככל שיש כאלה, דורשים גם כן טיפול מתאים. לעיתים חתלתולים צעירים יזדקקו לעירוי נוזלים כדי למנוע או לתקן מצב של התייבשות, וכן לתמיכה תזונתית מתאימה.

חתולים הסובלים מגודש קשה במערכת הנשימה, ובפרט חתלתולים, יכולים להזדקק לסיוע בנשימה באמצעות מכשירי אדים מסוגים שונים או תרופות הומיאופתיות המקלות על הנשימה.

חתולים המחלימים מזיהום כתוצאה מווירוס קליצי זקוקים לטיפול צמוד וקפדני, כולל ניקוי סביב העיניים והאף כדי למנוע הצטברות של הפרשות. יש לעודד אותם לאכול, במיוחד אם הם לא מצליחים להריח את המזון שלהם: אפשר לחמם מעט את המזון או להגביה ולקרב אותו אל חוטמם. אפשר גם להוסיף מעט עוף מבושל או תוספת אחרת שתעורר את תאבונם ותעודד אותם לאכול.

חשוב לזכור כי אבחון החתול ומשך ההחלמה תלויים בחומרת התסמינים. רוב החתולים מחלימים בתוך שבוע לערך, אבל במצבים חמורים במיוחד החלמתם המלאה עשויה לארוך מספר שבועות. כמו כן כדאי לזכור כי במסגרת החיסון המרובע הניתן לחתולים באופן קבוע בישראל כלול גם תרכיב חיסון נגד וירוס הקליצי.